תקנה 246 לתקנות סד"א, המאפשרת לבעל דין להסתמך על ראיה שהוגשה במהלך הליך ביניים במהלך הבאת ראיותיו, כפופה לתקנה 168

1.         התובעת הגישה תביעה כספית על סך 410,00 ש"ח. התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת בעיקר בעבודות פיתוח. עניינו של כתב התביעה מכרז לביצוע עבודות תשתית אליו ניגשה התובעת. נתבעת 1 הינה גוף שהוקם על ידי המועצה האיזורית לב השרון והוסמכה לקיים מכרז לביצוע עבודות ביוב במשמרת וחירות להקמת תחנת שאיבה וקווים ראשיים. הנתבעים האחרים הגישו הצעות לביצוע העבודות נשוא המכרז. במקרה דנן, ועדת המכרזים קיבלה הצעתה של נתבעת 2, אשר לפי הטענה סכום הצעתה שהוקרא בפומבי בעת פתיחת תיבת ההצעות היה גבוה מסכום הצעתה של התובעת. נטען כי בשלב מאוחר יותר התגלה בין מסמכי המכרז תדפיס נוסף עם הנחה שניתנה על ידי נתבעת 2 אשר הביאה לבחירתה על פני התובעת.

2.         התובענה דנן הוגשה תחילה כעתירה מינהלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 2105/03) בשנת 2003. ביום 24.12.03, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה) שאין לו סמכות עניינית לדון בעתירה מאחר ומדובר בתאגיד עירוני ובקשה למתן צווי ביניים נדחתה. ביום 23.5.04 הוגשה המרצת פתיחה מתוקנת בבית משפט זה נגד הנתבעים 1 ו-2 (נתבעים 3 - 8 שנכללו בעתירה המינהלית לא נכללו בהמרצת הפתיחה המתוקנת).

3.         בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 3.5.05 הודיע בא כח התובעת כי בעקבות כך שלא ניתן צו מניעה זמני העבודות הסתיימו והסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה אינם רלוונטיים עוד. ניתנה לתובעת שהות להגיש כתב תביעה מתוקן על מנת לבקש פיצוי כספי.

4.         כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 17.1.06. בקדם משפט נוסף שהתקיים ביום 12.2.06 ניתנה החלטה שחייבה את הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית: התובעת תוך 45 ימים מסיום הליכי הביניים שאמורים היו להסתיים תוך 45 יום מיום הדיון, והנתבעים תוך 45 ימים נוספים (דהיינו: התובעת חוייבה להגיש תצהיריה תוך 90 יום והנתבעים תוך 135 ימים).  בסיום ישיבת קדם המשפט נקבע מועד להוכחות ליום 22.11.06 למשך בוקר שלם.

5.         מאז לא נשמע דבר מפי הצדדים עד ליום 15.11.06, ימים בודדים לפני הדיון,  שאז הגיש בא כוח התובעת "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון". נטען שנתבעת 1 העבירה לידי התובעת מסמכים בעקבות דרישה לגילוי ועיון, אך באיחור של חצי שנה ובנוסף, שהמסמכים נשלחו למשרדי בא כוח התובעת בתל אביב במקום למשרדים בחיפה. כתוצאה, נטען כי התובעת טרם הספיקה לבחון את המסמכים ולא תספיק להגיש ראיות נוספות מטעמה מעבר לחוות דעת שהוגשה עם כתב התביעה ותצהיר שנמסר במהלך הליכי הביניים. ביטול ישיבת ההוכחות התבקשה על מנת לאפשר לתובעת להגיש ראיות נוספות.

הוגשה תגובה על ידי בא כוח הנתבעת 2 ובה התנגדות חריפה לדחיית הדיון. נטען שכתב תביעה מתוקן הוגש באיחור רב של כשמונה חודשים וכי בישיבה ביום 12.2.06 חויבו הצדדים להגיש את תצהיריהם, אך למרות זאת ולמרות שחלפו תשעה חודשים מאז אותה החלטה לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת או בקשה להארכת מועד להגשתם או בקשה אחרת כלשהי. נטען כי התובעת מעוניינת בהמשך קיום ההליך כאמצעי להחזיק בנתבעת 2 כמעין "בת ערובה".

בהחלטה מיום 19.11.06 נדחתה הבקשה לדחיית הדיון.

6.         בפתח דיון ההוכחות הודיע לפתע בא כוחה כי התובעת תסתמך על הראיות שהוגשו בהליכים הקודמים בין הצדדים (הוגשה בדיון גם הודעה בכתב). באי כוח הנתבעות התנגדו לכך וטענו כי ההודעה מפירה החלטות שניתנו בנוגע להגשת ראיות ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וכי ההודעה המפתיעה אשר הוגשה במועד הדיון מעמידה אותם במצב בלתי אפשרי ובלתי הוגן בו לא יכלו להתכונן לחקירות או להגיש ראיות משלהם במענה לראיות התובעת כיוון שלא ידעו על איזו ראיות תסתמך התובעת.

דיון

7.         למען הסדר אחזור על סדר ההחלטות שניתנו. ביום 12.2.06, בהתאם לתקנה 168(א) לתקסד"א,  ניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית במועדים שנקבעו. התובעת לא הגישה תצהירים בהתאם להחלטה ולא מסרה הודעה בנוגע לראיותיה.

התכלית העיקרית של תקנה 168 הינה ליעל את הדיון ולאפשר לצדדים להתכונן אליו מבעוד מועד. קיימת תכלית משנה לפיה הגשת תצהירי עדות מאפשרת לכל צד להעריך את הראיות שבידי הצד שכנגד בהתאם לשיטת ניהול משפט ב"קלפים הגלויים", אמצעי שיש בו פעמים רבות כדי לתרום לבירור יעיל יותר של המחלוקות האמיתיות בין הצדדים (ע' אזר, קדם המשפט (לשכת עורכי הדין, תשנ"ט-1999) 168-169, 245-246, 255-256).

8.         אמנם, תקנה 246 לתקסד"א מאפשרת לבעל דין להסתמך על ראיה שהוגשה במהלך הליך ביניים במהלך הבאת ראיותיו. אולם, מדובר בהוראה דיונית הכפופה לתקנה 168, כאשר זו מופעלת. המשמעות המעשית הינה כי בעל דין המעוניין להסתמך על ראיות שהוגשו במהלך הליך ביניים כאמור בתקנה 246, חייב לעשות כן במועד שנקבע על ידי בית המשפט בהתאם לתקנה 168. הפעלת תקנה 246 במועד מאוחר יותר תסכל את האפשרות לעשות שימוש בהוראת תקנה 168 על תכליותיה.

9.         בנסיבות, השימוש שביקשה התובעת לעשות בתקנה 246 לתקסד"א, על רקע הימנעותה מלמלא אחר ההוראות שניתנו לניהול הדיון ואי-הגשת תצהירי עדות ראשית משך תקופה כה ארוכה, אינו עולה בקנה אחד עם החובה לעשות שימוש ראוי בהליכי משפט ( בר"ע 305/80 רפאל שילה ו -2 אח' נ' שלמה רצקובבסקי ואח', פ"ד לה(3), 449, 463-464; רע"א  1565/95 סחר שרותי ים בע"מ נ' שלום ויינשטיין, תק-על 2000(4)760, עמ' 765). יצויין עוד כי אילו באמת התעוררו קשיים בגילוי ועיון במסמכים, היה על התובעת לפנות בעניין זה בבקשה מתאימה זמן רב לפני המועד שנקבע להוכחות.

כתוצאה, אין מקום לאפשר לתובעת להביא ראיות מטעמה.

10.        אין זה מקרה בו נמנעה מהתובעת גישה לערכאות ( ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 590). דלתות בית המשפט היו פתוחות בפניה לרווחה תקופה ארוכה למדי; היא בחרה להתעלם מהוראות שניתנו לניהול הדיון, לבקש דחיית מועד שנקבע זמן רב מראש לניהול ההוכחות בסמוך לדיון ולאחר שלא התקבלה בקשתה, עשתה שימוש לא נאות בהוראות דיוניות בניסיון לעקוף את המשמעות של אי- הציות להחלטות ולתקנות סדר הדין. התובעת גרמה שלא לצורך לבזבוז זמן דיוני יקר שנשמר עבורה והלכה למעשה בזבזה את יומה בבית המשפט.

11.        בהעדר ראיות מטעם התובעת, נדחית התובענה.

יוער כי מכיוון שההכרעות שלעיל מביאות את ההליך לסיומו, לא ראיתי טעם מעשי במתן החלטה ולאחר מכן פסק דין בנפרד.

על התובעת לשלם לנתבעות 1-2 יחד שכ"ט עו"ד 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ ולנתבעים 3-8 יחד שכ"ט עו"ד סך של 10,000 ש"ח.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ז (5 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.